סקולפטרה, רדיאס או אסטפיל: מה ההבדל

בקצרה

סקולפטרה ואסטפיל הם חומצות פולי-לקטיות (L ו-D,L) שמעודדות קולגן בהדרגה, בלי נפח מיידי¹².
רדיאס ואלנסה כוללים ג׳ל שנותן נפח מיד, וכדוריות שמעודדות קולגן בהמשך³⁴.
אף אחד מהארבעה לא ניתן להמסה באנזים, בשונה מחומצה היאלורונית⁵⁶.
משך ההשפעה והאזורים שנבדקו שונים בין החומרים, ולכן אין “עדיף” כללי: הבחירה נעשית לפי המטרה והאזור.
שפתיים ואזור מתחת לעיניים אינם אזורים להזרקת ביוסטימולטור⁷⁸⁹.

מעוררי קולגן (ביוסטימולטורים) הם משפחה של חומרים מוזרקים שמעודדים את העור לבנות קולגן בעצמו. העמוד הכללי מסביר את העקרון, וכאן נשווה בין ארבעת החומרים שבמרפאה: סקולפטרה, רדיאס, אסטפיל ואלנסה. ההשוואה עובדתית ואינה מדרגת אותם.

ממה עשוי כל אחד, ומה ההבדל במנגנון?

כל אחד מהחומרים עשוי חומר אחר, אבל כולם מעודדים את העור לייצר קולגן סביב החלקיקים.

סקולפטרה: חלקיקי חומצה פולי-L-לקטית (PLLA), חומר סינתטי שהגוף מפרק לאט. מגיע כאבקה, שמערבבים עם מים סטריליים. החלקיקים מעוררים תגובה מקומית שבה העור בונה קולגן¹.
רדיאס: כדוריות זעירות של סידן הידרוקסיאפטיט (CaHA) בג׳ל נשא. הג׳ל נותן נפח מיד ונספג בחודשים הבאים, והכדוריות משמשות “פיגום” שסביבו נבנה קולגן³.
אסטפיל: מיקרוספרות נקבוביות של חומצה פולי-D,L-לקטית (PDLLA), גם הן אבקה שמערבבים לפני ההזרקה².
אלנסה: כדוריות חלקות של פוליקפרולקטון (PCL), כשליש מהנפח, בתוך ג׳ל של קרבוקסימתילצלולוזה, כשני שלישים מהנפח⁴.

מה קורה בכל חומר בזמן: תוצאה מיידית או הדרגתית?

ברדיאס ובאלנסה יש נפח מיידי מהג׳ל, ובסקולפטרה ובאסטפיל התוצאה נבנית בהדרגה. ההבחנה הזאת היא אחד ההבדלים המעשיים החשובים.

סקולפטרה: לפי האקדמיה האמריקאית לרפואת עור, מתחילים לראות שינוי אחרי שבועיים עד שלושה¹⁰. הנפיחות מיד אחרי ההזרקה היא נוזל, ונעלמת תוך ימים. בניסוי המבוקר ניתנו 1 עד 4 טיפולים בהפרש של 3 שבועות¹¹.
אסטפיל: השינוי נבנה בהדרגה, בשבועות עד חודשים². בניסוי המבוקר ההערכה הראשית נעשתה אחרי 24 שבועות, והמעקב נמשך 52 שבועות¹².
רדיאס: הג׳ל נותן מילוי מיידי, ובחודשים הבאים מתווסף קולגן³.
אלנסה: הג׳ל ממלא מיד ונספג תוך חודשיים–שלושה, והכדוריות ממשיכות לעודד קולגן⁴.

מי שצריך תוצאה לאירוע קרוב ישקול חומר עם נפח מיידי, או חומצה היאלורונית. מי שמוכן לתהליך של חודשים ישקול גם חומרים שמתפתחים בהדרגה.

כמה זמן כל אחד מחזיק?

הנתונים שונים ממחקר למחקר, ולכן אי אפשר לקבוע מי “מחזיק יותר”. הטווחים שמפורסמים:

חומצה פולי-L-לקטית (סקולפטרה): לפי האקדמיה האמריקאית לרפואת עור, כ-1 עד 3 שנים¹⁰. בניסוי מבוקר מול קולגן נמדד שיפור עד 25 חודשים אחרי הטיפול האחרון¹¹.
סידן הידרוקסיאפטיט (רדיאס): כחצי שנה עד שנה לפי האקדמיה האמריקאית¹⁰, ו-12 עד 18 חודשים בסקירה שיטתית⁵.
חומצה פולי-D,L-לקטית (אסטפיל): בניסוי המבוקר השיפור נשמר לאורך שנת המעקב¹².
פוליקפרולקטון (אלנסה): בניסוי מבוקר, 90% מהמטופלים עדיין הראו שיפור אחרי שנה, ובגרסה האיטית יותר התוצאה נשמרה טוב יותר גם אחרי שנתיים¹³.

חשוב לדעת: המחקרים נערכו באזורים שונים (בעיקר הקפל שבין האף לפה), בשיטות מדידה שונות ובמעקב באורכים שונים. משך ההשפעה בפועל תלוי באזור, בכמות ובגוף של כל אדם.

באילו אזורים כל חומר נחקר?

לכל חומר יש אזורים ששם נעשו הניסויים והאישורים, והם אינם זהים.

סקולפטרה: בארצות הברית מאושר לקפל שבין האף לפה ולקמטים אחרים בפנים, ומ-2023 גם לקמטים דקים בלחיים⁷. שימושים בגוף הם מחוץ להתוויה האמריקאית.
רדיאס: בארצות הברית מאושר לקמטים וקפלים בפנים, לגב כף היד, לקו הלסת (בגרסה עם לידוקאין), ומ-2026 לקמטים במחשוף בהזרקה מדוללת¹⁴. הזרקה מדוללת לעידוד קולגן היא שימוש מחוץ להתוויה, למעט המחשוף⁹³.
אסטפיל: הניסוי המבוקר העיקרי נערך בקפל שבין האף לפה¹².
אלנסה: המלצות מומחים מפרטות שימוש בפנים ובגב כף היד¹⁵.

האם אפשר להמיס אותם אם לא מרוצים?

לא. אף אחד מהחומרים האלה אינו ניתן להמסה באנזים היאלורונידאז, שמפרק חומצה היאלורונית. זה אחד ההבדלים המרכזיים מחומר מילוי רגיל⁵⁶¹⁶. התוצאה היא שהתכנון מראש חשוב במיוחד: בוחרים אזור, כמות ומספר טיפולים בזהירות, ולעיתים מתחילים בהדרגה.

אזורים רגישים: שפתיים ומתחת לעיניים

שפתיים ואזור מתחת לעיניים אינם אזורים להזרקת ביוסטימולטור. לפי העלון האמריקאי של סקולפטרה, אין להזריק לשפתיים, ויש להיזהר באזורים שבהם העור דק⁷. גם הזרקת רדיאס לשפתיים ולרירית הפה אינה מאושרת, ועלולה לגרום לגושים⁸. בעור דק או כהה, הזרקה שטחית מדי מעלה את הסיכון לתופעות לוואי⁹. לשפתיים ולאזור שמתחת לעיניים משתמשים בדרך כלל בחומצה היאלורונית, שאפשר להמיס אותה במקרה הצורך.

מה הסיכונים המשותפים, ומה ייחודי?

התופעות השכיחות בכל הקבוצה הן נפיחות, שטפי דם, אודם ורגישות, שחולפים בדרך כלל תוך ימים. חסימה של כלי דם היא סיבוך נדיר של כל חומרי המילוי¹⁷.

גושים: בסקולפטרה הם תופעת הלוואי המוכרת, והסיכון תלוי בדילול ובטכניקה. פירוט בעמוד חסרונות וסיכונים של סקולפטרה. באסטפיל גושים יכולים להיווצר כשהחומר לא מפוזר אחיד². באלנסה דווחו גושים זמניים בפחות מאחוז מ-1,111 טיפולים⁶.
צילום הדמיה: רדיאס נראה בבדיקת CT, ובצילום רנטגן לא תמיד. כדאי לספר עליו לפני בדיקת הדמיה⁸.

למי מה מתאים?

אין חומר שמתאים לכולם, והבחירה נקבעת לפי ארבעה גורמים: המטרה (נפח, מוצקות או איכות עור), האזור, קצב התוצאה הרצוי, וההעדפה לגבי אפשרות תיקון. למשל, מי שרוצה נפח מיד ישקול חומר עם ג׳ל, ומי שמעדיף שינוי הדרגתי שנבנה מקולגן ישקול חומרים אחרים. אם חשובה אפשרות להמיס, חומצה היאלורונית היא החלופה. שילוב עם חומצה היאלורונית ועם טיפולים אחרים אפשרי, ונקבע בתוכנית אישית.

מה מעמד הרישום בישראל?

ארבעת החומרים רשומים במאגר הציוד הרפואי (אמ”ר) של משרד הבריאות, כל אחד בהתוויה הרשומה שלו. סקולפטרה כחומר מילוי לרקמות רכות, רדיאס ואלנסה כחומר מילוי לאסתטיקה, ואסטפיל כחומר מילוי קמטים מבוסס חומצה פולי-לקטית. הרשומות אינן מפרטות אזורים¹⁸. פירוט בעמוד של כל חומר.

איך זה נעשה אצל ד”ר דנה בוכבוט?

אצל ד”ר דנה בוכבוט, רופאה עם 16 שנות ניסיון ברפואה אסתטית, אסטפיל, סקולפטרה, רדיאס ואלנסה הם ארבעת מעוררי הקולגן שבמרפאה. הבחירה בין החומרים נעשית אחרי בדיקה אישית, לפי המטרה והאזור ולא לפי מותג, ובשיחה מסבירים את ההבדלים שתוארו כאן. אם אין צורך בביוסטימולטור, או שטיפול אחר מתאים יותר, אומרים זאת.

בשורה התחתונה

ההבדלים בין הביוסטימולטורים הם בהרכב, בקצב התוצאה, באזורים שנחקרו ובראיות לכל אחד, והמשותף להם הוא שאי אפשר להמיס אותם באנזים. אין חומר אחד שמתאים לכולם, ולכן הבחירה נעשית יחד עם הרופא/ה, לפי המטרה והאזור. המידע בעמוד אינו תחליף לייעוץ רפואי אישי.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין סקולפטרה לרדיאס?

סקולפטרה עשוי חלקיקי חומצה פולי-L-לקטית, ופועל בהדרגה: אין נפח מיידי אלא קולגן שנבנה בשבועות עד חודשים. רדיאס עשוי כדוריות סידן הידרוקסיאפטיט בג׳ל, שנותן נפח מיד ומעודד קולגן בהמשך. בשניהם אי אפשר להמיס את החומר באנזים.

מה ההבדל בין אסטפיל לסקולפטרה?

שניהם עשויים חומצה פולי-לקטית ומעודדים קולגן. בסקולפטרה זו חומצה פולי-L-לקטית, ובאסטפיל חומצה פולי-D,L-לקטית במבנה של מיקרוספרות נקבוביות. השוני הוא בצורה הכימית ובמבנה החלקיקים, ונבדקו בניסויים נפרדים.

איזה ביוסטימולטור מחזיק יותר זמן?

אי אפשר להשוות ישירות, כי הנתונים מגיעים ממחקרים שונים, באזורים שונים ובשיטות מדידה שונות. לפי האקדמיה האמריקאית לרפואת עור, חומצה פולי-L-לקטית נמשכת כ-1 עד 3 שנים וסידן הידרוקסיאפטיט כחצי שנה עד שנה. משך ההשפעה משתנה בין אנשים.

איזה ביוסטימולטור נותן תוצאה מיידית?

רדיאס ואלנסה מכילים ג׳ל שנותן נפח מיד, והג׳ל נספג בחודשים הראשונים. בסקולפטרה ובאסטפיל מה שנראה מיד הוא נפיחות מהנוזל, שנעלמת תוך ימים, והשינוי האמיתי נבנה בהדרגה.

אפשר להמיס ביוסטימולטור אם לא מרוצים?

לא. האנזים שמפרק חומצה היאלורונית אינו פועל על חומצה פולי-לקטית, סידן הידרוקסיאפטיט או פוליקפרולקטון. לכן מתכננים את האזור, הכמות ומספר הטיפולים מראש, ומתחילים בהדרגה.

אפשר להזריק ביוסטימולטור לשפתיים או מתחת לעיניים?

לא כדאי. לפי העלון האמריקאי אין להזריק סקולפטרה לשפתיים, ורדיאס אינו מאושר להזרקה לשפתיים. מתחת לעיניים העור דק, והזרקה שטחית מעלה את הסיכון לתופעות לוואי. לשפתיים ולאזור העיניים משתמשים בדרך כלל בחומצה היאלורונית, שאפשר להמיס.

איך בוחרים בין הביוסטימולטורים?

לפי המטרה, האזור, קצב התוצאה הרצוי ומבנה הפנים, ולא לפי שם המותג. הבחירה נעשית בבדיקה אישית, ולעיתים אחד מהחומרים מתאים יותר לאזור אחד, ואחר לאזור אחר.