תלישת שיער (טריכוטילומניה): מה זה, למה קשה להפסיק ומה עוזר

מה זה טריכוטילומניה?

טריכוטילומניה היא מצב שבו אדם לא מצליח לעמוד בדחף לתלוש את השיער שלו, גם כשהוא רוצה להפסיק. לפי ה-NHS, לפני התלישה מתעורר דחף חזק ותחושת מתח שהולכת ועולה, ואחרי התלישה מגיעה תחושת הקלה. השיער נתלש בדרך כלל מהקרקפת, ולפעמים גם מהגבות, מהריסים או מאזורים אחרים בגוף¹. זו אחת הסיבות לנשירת שיער שמופיעות במדריך נשירת שיער, אבל היא שונה מרוב הסיבות האחרות: השיער עצמו והזקיקים בריאים, והבעיה היא בתלישה.

השם מורכב ממילים ביוונית שפירושן שיער, משיכה ודחף. במילון המונחים יש הגדרה קצרה של טריכוטילומניה. רבים שתולשים את השיער מתביישים ומסתירים את זה, למשל בעזרת כובע, תסרוקת או איפור לגבות¹. לכן חשוב לומר בפשטות: זה מצב מוכר, יש לו שם, ויש לו טיפול.

כמה זה שכיח, ובאיזה גיל זה מתחיל?

כ-1% מהאנשים עומדים בהגדרה של טריכוטילומניה, וכמעט אחד מכל עשרה מדווח על תלישת שיער כלשהי. אלה נתונים מסקירה שיטתית של 30 מחקרים עם יותר מ-38 אלף משתתפים. באותה סקירה לא נמצא הבדל מובהק בין נשים לגברים². לפי ה-NHS, התלישה מתחילה בדרך כלל בגיל 10 עד 13¹.

היא יכולה להופיע גם הרבה קודם. לפי DermNet יש שני גילים שבהם היא מתחילה לעיתים קרובות: גיל הגן וגיל ההתבגרות. אצל ילדים צעירים התלישה נוטה להיות קלה וחולפת, ואצל מתבגרים ומבוגרים היא נוטה להימשך⁶. על תלישה ועל סיבות אחרות לנשירה בגיל הילדות אפשר לקרוא בעמוד נשירת שיער אצל ילדים.

למה קשה כל כך להפסיק לתלוש?

התלישה מקלה לרגע על מתח או על תחושה לא נעימה, ולכן היא מחזקת את עצמה, גם כשהתוצאה מכאיבה ומביכה. לפי ה-NHS, אצל חלק מהאנשים התלישה מתפתחת כדרך להתמודד עם לחץ או חרדה, ואצל אחרים היא הרגל שקשה לשבור. ייתכן גם רכיב משפחתי, כי לפעמים יש יותר מאדם אחד במשפחה עם המצב¹. סקירה שיטתית מצאה קשר בינוני בין תסמיני תלישה לבין קושי בוויסות רגשות⁷.

יש מי שתולשים כשהם מרגישים את הדחף, ויש מי ששמים לב רק אחרי שכבר תלשו, למשל בזמן קריאה, לימודים או צפייה במסך. בשני המקרים, הצעד הראשון בטיפול הוא לזהות מתי ואיפה זה קורה, כי זה מה שמאפשר להכין מראש פעולה אחרת לידיים¹.

איך נראית קרחת מתלישת שיער?

קרחת מתלישה היא בדרך כלל לא סדירה, עם שערות שבורות באורכים שונים, באזורים שהיד מגיעה אליהם בקלות. כך מתאר אותה DermNet⁶. השיער באזור לא נעלם לגמרי: יש בו שערות שנשברו בגבהים שונים. התלישה יכולה להיות גם מהגבות או מהריסים¹.

ההבחנה החשובה היא מול אלופציה אראטה, שבה הקרחת לרוב עגולה וחלקה, ומול פטרת בקרקפת, שבה יש קשקשים. בבדיקה בהגדלה, טריכוסקופיה, יש סימנים שמופיעים כמעט רק בתלישה. לפי סקירה שיטתית, שלושה סימנים כמעט לא מופיעים במצבים אחרים: שערות שקצה שלהן מכופף כמו וו, שערות שנשברו בצורת האות V, ושערות מסולסלות קצרות. שערות שבורות ונקודות שחורות שכיחות מאוד בתלישה, אבל מופיעות גם במצבים אחרים³. השוואה מפורטת בין הסיבות לקרחת נמצאת בעמוד קרחת עגולה בראש.

תלישה מהגבות ומהריסים

הקרקפת היא האזור השכיח לתלישה, אבל רבים תולשים גם מהגבות ומהריסים, לפעמים רק משם. לפי ה-NHS, התלישה יכולה להיות מהקרקפת, מהגבות או מהריסים¹. במחקר על 38 ילדים ובני נוער עם תלישת שיער, הקרקפת הייתה האזור השכיח, ומחוץ לקרקפת, הגבות והריסים. התלישה קרתה בעיקר בזמן שיעורי בית, מול המחשב או הטלוויזיה ובשירותים, ויותר משני שלישים מהמשתתפים נטו להתבודד בזמן התלישה⁸.

גבות או ריסים דלילים יכולים לנבוע גם ממצבים אחרים, כמו אלופציה אראטה או דלקת בעפעפיים, ולכן לא כדאי להניח שמדובר בתלישה בלי בדיקה. פירוט על הסיבות האחרות נמצא בעמוד נשירת גבות וריסים. ההבחנה בבדיקה בהגדלה דומה לזו שבקרקפת: שערות שבורות באורכים שונים מתאימות לתלישה.

מה הטיפול בטריכוטילומניה?

הטיפול העיקרי הוא טיפול התנהגותי מסוג “היפוך הרגל” (Habit Reversal Training), ובמחקרים התועלת שלו הייתה גדולה משל התרופות שנבדקו. בסקירה שיטתית של 24 ניסויים עם 857 משתתפים, לטיפול ההתנהגותי הייתה השפעה גדולה. לחלק מהתרופות שנבדקו, ובהן גם תוסף בשם N-אצטילציסטאין, הייתה השפעה מתונה בלבד, והראיות לגביהן מוגבלות⁴. גם בילדים, סקירה עדכנית מצאה שטיפול התנהגותי מראה באופן עקבי את התועלת הגדולה, ושהנתונים על N-אצטילציסטאין בילדים לא אחידים⁹.

לפי ה-NHS, טיפול “היפוך הרגל” הוא סוג של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), והוא כולל כמה חלקים¹:

1. יומן: לרשום מתי, איפה ובאיזו הרגשה התלישה קורית.
2. זיהוי הטריגרים: מצבים, מקומות ורגשות שמביאים לדחף.
3. פעולה חלופית: להחליף את התלישה בפעולה אחרת לידיים, כמו לחיצה על כדור.

ה-NHS מציין שבדרך כלל לא נותנים נוגדי דיכאון לטיפול בתלישת שיער¹. ההחלטה על טיפול תרופתי, כשהוא נשקל, שייכת לפסיכיאטר, ולא כדאי ליטול תוספים או תרופות על דעת עצמך.

מה אפשר לעשות לבד?

אפשר להקשות על התלישה ולתת לידיים משהו אחר לעשות, וזה עוזר לרבים, במיוחד לצד טיפול מקצועי. אלה הצעות העזרה העצמית של ה-NHS¹:

• לתת לידיים עיסוק: כדור לחיצה, צעצוע קטן לידיים או חפץ שנוח למשש.
• לחסום את הגישה לשיער: כובע צמוד, שיער קצר, או פלסטר על קצות האצבעות.
• להרגיע את הגוף: נשימות עמוקות ופעילות גופנית.
• לשים לב לרגעים המסוכנים: אם התלישה קורית בעיקר מול המסך או במיטה, להכין מראש משהו לידיים דווקא שם.

כדאי לזכור שנפילות הן חלק מהדרך. התלישה נוטה להחמיר בתקופות לחץ, וזה לא אומר שהטיפול נכשל.

האם השיער חוזר לצמוח אחרי תלישה?

כן, ברוב המקרים השיער חוזר, בתנאי שהזקיקים לא נהרסו ושהתלישה נפסקת. האקדמיה האמריקאית לרפואת עור (AAD) מדגישה את שני התנאים האלה: הזקיקים צריכים להישאר שלמים, וכדי שהשיער יחזור צריך להפסיק לתלוש⁵. תלישה חוזרת מאותו אזור במשך שנים עלולה לפגוע בזקיקים, ואז חלק מהשיער לא יחזור.

השיער גם צומח לאט. שערה חדשה צריכה זמן כדי לצאת מהזקיק ולהתארך, ולכן השיפור נראה לאורך חודשים ולא שבועות. על השלבים של צמיחת השיער אפשר לקרוא במילון, בערך מחזור השיער.

אפשר להפסיק לתלוש?

כן, רבים מצליחים לצמצם מאוד את התלישה בעזרת טיפול התנהגותי, וההישגים נשמרים לאורך זמן אצל חלק גדול מהם, גם אם יש נפילות. בניסוי אקראי עם 85 מבוגרים שקיבלו עשרה מפגשים של טיפול התנהגותי במשך 12 שבועות, התסמינים ירדו, ובמעקב אחרי חצי שנה הם לא חזרו להחמיר¹⁰. באותו ניסוי, גם קבוצה שקיבלה הדרכה ותמיכה בלבד השתפרה, ובמעקב לא היה הבדל גדול בין הקבוצות¹⁰. במילים אחרות: עצם הפנייה לעזרה וההבנה של המצב מועילים, וטיפול התנהגותי מובנה מוסיף עוד.

התלישה נוטה לחזור או להחמיר בתקופות של לחץ, ולכן כדאי להתייחס אליה כמו למצב שמנהלים לאורך זמן, ולא כמו לבעיה שנפתרת פעם אחת. חזרה לתלישה אחרי תקופה טובה היא סיבה לחזור לכלים שעבדו, ולא סימן לכישלון.

תלישת שיער, חרדה והרגלים דומים

תלישת שיער שייכת למשפחה של התנהגויות חוזרות שמתמקדות בגוף, יחד עם קילוף עור, ולעיתים קרובות מופיעה לצד חרדה. מטה-אנליזה של 119 מחקרים מצאה שכרבע מהאנשים עם ההפרעות האלה סובלים כרגע גם מהפרעת חרדה. לעומת זאת, הקשר בין עוצמת החרדה לעוצמת התלישה נמצא נמוך עד בינוני בלבד¹¹. כלומר, תלישה אינה פשוט “סימן ללחץ”, ויש אנשים רגועים יחסית שתולשים הרבה.

אצל ילדים ובני נוער עם תלישה, יותר ממחצית כססו גם ציפורניים, והפרעות הקשב והטיקים היו המצבים הנלווים השכיחים⁸. לכן בירור טוב מתייחס לכל התמונה, ולא רק לשיער. זו גם הסיבה שהטיפול בתלישה נעשה לרוב בשיתוף עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש.

תלישת שיער אצל ילדים: מה חשוב לדעת?

אצל ילדים צעירים תלישה נוטה להיות קלה וחולפת, אבל כשהיא נמשכת, או כשהילד אוכל את השיער, צריך לפנות לרופא. לפי DermNet, בגיל ההתבגרות ובבגרות התלישה נוטה להימשך יותר מאשר בגיל הגן⁶. אצל ילדים אין הבדל בשכיחות בין בנים לבנות⁶.

כמה עקרונות להורים:

• לא להעניש ולא לנזוף. בושה ולחץ עלולים להגביר את התלישה.
• לשים לב מתי זה קורה, בלי להפוך את זה למעקב צמוד.
• להציע לידיים פעילות אחרת בזמנים שבהם התלישה שכיחה.
• לפנות לרופא אם הילד אוכל את השיער. שיער שנבלע עלול להצטבר לגוש בקיבה¹⁶.

פרטים על סיבות אחרות לקרחות אצל ילדים נמצאים בעמוד נשירת שיער אצל ילדים. כשהתלישה היא מהגבות או מהריסים, כדאי לקרוא גם את העמוד נשירת גבות וריסים.

למה חשוב לספר לרופא אם אוכלים את השיער?

כי שיער שנבלע לא מתעכל, ובמקרים נדירים הוא מצטבר לגוש בקיבה או במעי שעלול להיות מסוכן. לפי DermNet, גוש שיער כזה (טריכובזואר) הוא סיבוך נדיר של תלישת שיער שנגרם מבליעת השיער שנתלש, והוא עלול להתבטא בכאבי בטן, בחילה, הקאות ועצירות, ולפעמים לגרום לחסימת מעיים או לנקב⁶.

אכילת השיער היא לרוב חלק מההרגל עצמו, ואנשים רבים מתביישים לספר עליה. כדאי לציין אותה בפגישה עם הרופא, ובמיוחד לפנות מהר כשיש כאבי בטן, הקאות או עצירות אצל מי שתולש ובולע שיער.

מתי צריך לפנות לרופא?

כדאי לפנות כשהתלישה נמשכת, כשיש קרחות, כשהיא פוגעת בהרגשה או בתפקוד, או כשקשה להפסיק לבד. צריך לפנות במיוחד אם אוכלים את השיער¹. הבדיקה של רופא שעוסק בשיער עוזרת לאשר את האבחנה ולשלול מחלות אחרות, כמו אלופציה אראטה או פטרת, שיכולות להיראות דומה³. על הכלים שבהם משתמשים באבחון אפשר לקרוא בעמוד אבחון נשירת שיער.

הטיפול בדחף עצמו ניתן בדרך כלל על ידי פסיכולוג או פסיכיאטר שמכירים את הטיפול ההתנהגותי. כשיש גם חרדה או דיכאון, חשוב לטפל גם בהם.

איך נראית בדיקה של תלישת שיער אצל ד”ר דנה בוכבוט?

זה נושא שקל להתבייש בו, אבל אין בו שום דבר להתבייש. בדיקה רגישה ומקצועית היא הצעד הראשון, גם לאישור שהזקיקים בריאים וגם לכיוון הטיפול המתאים.

המידע בעמוד זה הוא מידע כללי להסברה בלבד ואינו תחליף לבדיקה, לאבחון או לייעוץ רפואי אישי. ההחלטה על טיפול מתקבלת רק אחרי בדיקה.