התקרחות צלקתית: אילו סוגים יש, איך מזהים ואיך מאבחנים

כשנושרים שערות ובאזור הנשירה העור חלק ומבריק, או כשהקרקפת מגרדת, שורפת או רגישה, חשוב לברר אם מדובר בהתקרחות צלקתית. זו קבוצה של מחלות ולא מחלה אחת, ולכל סוג מהלך וטיפול משלו. בעמוד הזה נציג מבט-על על הסוגים, נסביר איך מזהים חשד ואיך מאבחנים, ונפנה לעמודים המפורטים. את הסוג השכיח, ליכן פלנופילאריס ו-FFA, מפרט העמוד ליכן פלנופילאריס.

מהי התקרחות צלקתית?

זו קבוצת מחלות שבהן הדלקת פוגעת בזקיק עצמו, והזקיק מוחלף ברקמת צלקת. בהתקרחות צלקתית ראשונית הזקיקים הם המטרה הספציפית של הדלקת, ואילו בהתקרחות צלקתית משנית הם נהרסים יחד עם המבנים שסביבם¹. DermNet מציין לגבי CCCA שבאזורים שבהם הזקיק הוחלף ברקמת סיבית אין אפשרות לצמיחה מחדש⁴. לעומת זאת בנשירה לא צלקתית, כמו התקרחות גברית, נשירה זמנית או אלופציה אראטה, הזקיק נשאר שלם. ההסבר על ההבדל במבנה הזקיק בעמוד נשירת שיער: המדריך המלא.

בקליניקות שמתמחות בשיער זו קבוצה לא נדירה. במחקר של מרפאת הפניה אחת לשיער לאורך עשר שנים, שכלל 15,211 מטופלים, התקרחות צלקתית הייתה כ-11% מהמקרים, בדומה לאלופציה אראטה. בתוכה, FFA היוותה 33%, ליכן פלנופילאריס 19%, פוליקוליטיס דקלוונס 8%, זאבת דיסקואידית כ-5.5% וצלוליטיס מפרקת של הקרקפת 2%⁷.

אילו סוגים של התקרחות צלקתית יש?

הסיווג המקובל מחלק את המחלות לפי סוג התאים הדלקתיים בביופסיה: לימפוציטיות, נויטרופיליות ומעורבות. זה הסיווג שהציעה האגודה הצפון-אמריקאית לחקר השיער (NAHRS)¹³. בקבוצה הלימפוציטית נמצאות זאבת דיסקואידית כרונית, ליכן פלנופילאריס, FFA, תסמונת Graham-Little, פסאודופלד של ברוק ו-CCCA¹³. בקבוצה הנויטרופילית נמצאות פוליקוליטיס דקלוונס וצלוליטיס מפרקת, ולצידן קבוצת מחלות מעורבות³⁸. במחקר של 72 מטופלים בברצלונה, התחלה תת-חריפה ומהלך יציב יותר אפיינו את הלימפוציטיות, ואילו בנויטרופיליות ההתחלה הייתה חריפה יותר עם התפרצויות⁹.

ליכן פלנופילאריס ו-FFA. ליכן פלנופילאריס מופיעה לרוב כקרחות לבנות וחלקות בלי פתחי זקיקים, עם קשקשים ואדמומיות סביב כל זקיק בשולי הכתם¹⁰. FFA היא צורה של התקרחות צלקתית בדפוס לאורך קו השיער הקדמי¹¹. פירוט בעמוד ליכן פלנופילאריס.

זאבת דיסקואידית (DLE). לפי DermNet, זו מחלה צלקתית של העור שהיא הצורה השכיחה של זאבת עורית, ונראית בקרקפת ובפנים כפלאקים מקולפים שעלולים להתקדם לצלקת ולנשירה קבועה. היא שכיחה יותר בנשים בשנות ה-20 עד ה-40, ובחלק מהחולים מתפתחים סימנים של זאבת מערכתית¹². קרינת שמש יכולה לעורר אותה, ולכן הגנה מהשמש היא חלק מהטיפול¹².

CCCA. מתחילה בדרך כלל בקודקוד או במרכז הקרקפת ומתרחבת החוצה, כשהעור נראה מבריק בלי פתחי זקיקים. גרד, רגישות וצריבה שכיחים, ושבירת שיער יכולה להיות סימן מוקדם⁴. היא השכיחה ביותר בנשים אפרו-אמריקאיות¹³. הסיבה אינה ברורה: DermNet מציין קשר אפשרי לגן PADI3, וכן שמחקרים לא הראו קשר עקבי לטיפולי שיער כמו מסרק חם, החלקות או תוספות מתיחות⁴. עם זאת מומלץ להימנע ממתיחה ומטיפולים כימיים¹³⁴. על נשירה ממתיחה בעמוד נשירה ממתיחה.

פוליקוליטיס דקלוונס. דלקת כרונית נויטרופילית עם כתמים לבנים וחלקים של צלקת, פצעונים מוגלתיים בשולי הכתם ושערות שיוצאות בצרורות מאותו פתח. היא מופיעה בדרך כלל בעשור הרביעי והחמישי לחיים, ושכיחה יותר בגברים. DermNet מציין שהיא נחשבת תגובה חיסונית חריגה לחיידק ה-Staphylococcus aureus, אך הדבר אינו מוכח¹⁴.

צלוליטיס מפרקת של הקרקפת. מחלה כואבת עם גושים, פצעונים וכיסים בקרקפת, בעיקר באזור הקודקוד והעורף. היא נראית בעיקר בגברים ממוצא אפריקאי בעשורים השלישי עד החמישי לחיים, ולעיתים מופיעה יחד עם מצבים מאותה משפחה, כמו הידרדניטיס סופורטיבה ואקנה גושי-כיסתי¹⁵.

איך מזהים חשד להתקרחות צלקתית?

החשד עולה כשהעור חלק ומבריק ובלי פתחי זקיקים, או כשיש תסמינים דלקתיים. DermNet מתאר ב-CCCA עור מבריק עם אובדן פתחי הזקיקים⁴. בבדיקה בהגדלה, במחקר שכלל 84 חולים עם התקרחות צלקתית ו-1,800 עם התקרחות לא צלקתית, אצל כל החולים הצלקתיים נראו אזורים לבנים ואדומים-חלביים בלי פתחי זקיקים, ואילו אצל המטופלים עם נשירה לא צלקתית ואצל הבריאים ממצא כזה לא נראה⁵. בנוסף, לכל סוג יש דפוס אופייני: הכהיה חומה מפוזרת, נקודות צהובות גדולות וכלי דם עבים ומסתעפים ב-DLE, קשקשים סביב הזקיקים בליכן פלנופילאריס, שערות בצרורות בפוליקוליטיס דקלוונס, ונקודות צהובות גדולות תלת-ממדיות בצלוליטיס מפרקת⁵.

סימנים שכדאי לשים לב אליהם: גרד, צריבה או כאב בקרקפת; אדמומיות, קשקשים או פצעונים סביב בסיס השערות; אזור חלק שהולך ומתרחב; קו שיער קדמי שנסוג או גבות שנושרות. כל אחד מהם הוא סיבה לבדיקה מוקדמת, ולא להמתנה.

למה אבחון מוקדם חשוב?

כי הצלקת אינה הפיכה, ולכן עצירת הדלקת מוקדם שומרת על יותר שיער. DermNet מציין לגבי CCCA שאבחון מוקדם חשוב כי טיפול רפואי עשוי למנוע התקדמות להתקרחות נרחבת וקבועה⁴. Bolduc ואחרים מדגישים שאבחנה נכונה היא שמכוונת לטיפול מוצלח יותר³. גם במחקר על 72 מטופלים נמצא שהמחלות האלה חמורות ושהווריאציה הקלינית וההיסטולוגית הגדולה מקשה על האבחנה והטיפול⁹.

איך מאבחנים?

האבחנה משלבת שיחה, בדיקה קלינית, בדיקה בהגדלה (טריכוסקופיה) ולעיתים ביופסיה. סקירה עדכנית על ביופסיות לנשירת שיער מציינת שבדיקה קלינית וטריכוסקופיה מבססות את האבחנה ברוב המקרים, אך הביופסיה חיונית כשהממצאים אינם חד-משמעיים, כשיש חשד להתקרחות צלקתית, או כשנדרש תיעוד היסטולוגי לפני טיפול מערכתי⁶. הדגימה המומלצת היא בקוטר 4 מ”מ, בכיוון מקביל לשערות, ובמעבדה חותכים אותה אופקית ואנכית. בהתקרחות צלקתית הבדיקה מסווגת את המחלה לפי סוג הדלקת הדומיננטי⁶. ב-CCCA מומלץ לקחת את הדגימה משולי האזור הפעיל ולא ממרכז הצלקת⁴. גם סקירה על פתולוגיה של התקרחות צלקתית מציינת שביופסיות הן חיוניות לבירור². פירוט על הבדיקות בעמוד אבחון נשירת שיער.

מה הטיפול בהתקרחות צלקתית?

הטיפול נקבע לפי הסוג, ומטרתו לעצור את הדלקת ולמנוע התקדמות. DermNet מתאר ב-CCCA שמטרת הטיפול היא לעצור התקדמות, ושהאפשרויות כוללות תרופות נוגדות דלקת כמו סטרואידים מקומיים או בהזרקה למוקד, מעכבי קלצינאורין, ותרופות נוספות בבליעה⁴. סקירה על CCCA מוסיפה שמינוקסידיל יכול לעזור לעצור התקדמות, ושחסרים ניסויים מבוקרים לקביעת הטיפול האופטימלי¹³. בדלקת הנויטרופילית, סקירה מ-2026 מציינת שאנטיביוטיקה היא בדרך כלל קו ראשון בפוליקוליטיס דקלוונס, ושרטינואיד בבליעה הוא עמוד התווך בצלוליטיס מפרקת, אך התגובה לעיתים חלקית והחזרות שכיחות⁸. בזאבת דיסקואידית מקדימים הגנה מהשמש והפסקת עישון, ואחריהן סטרואידים מקומיים¹². הטיפולים ניתנים בהוראת רופא. DermNet מציין שחלק מהטיפולים המערכתיים בפוליקוליטיס דקלוונס ניתנים מחוץ להתוויה הרשומה¹⁴.

שיער לא צומח מחדש באזורים שהצטלקו, אבל אפשר לשמור על מה שנשאר. מטרת המעקב היא לוודא שהמחלה שקטה. השתלת שיער נשקלת רק אחרי שהמחלה מבוקרת. DermNet מציין לגבי CCCA שניתן לשקול השתלה כשהמחלה מבוקרת לפחות שנה, אך שהישרדות השתל נמוכה⁴. בליכן פלנופילאריס ו-FFA ההמלצה היא להמתין לפחות שנתיים בלי סימני פעילות, כפי שמפורט בעמוד ליכן פלנופילאריס. לפני כל השתלה כדאי לוודא שאין דלקת פעילה (השתלת שיער).

איך זה משפיע על החיים?

מדובר במחלות כרוניות עם השפעה גם על התחושה והעבודה, ולכן חשוב לטפל גם בהיבט הזה. בסקר של 917 נשים עם CCCA, ליכן פלנופילאריס או FFA, כאב וצריבה נקשרו לפגיעה גדולה יותר בפרודוקטיביות ובפעילות היומיומית, וגם להוצאות גבוהות יותר על טיפולים¹⁶. התייחסות לתסמינים, הסוואה ותמיכה הן חלק מהטיפול, ולא נספח לו.

מה בודקים קודם?

קודם מבדילים בין נשירה צלקתית לנשירה לא צלקתית, ורק אחר כך בוחרים טיפול. אבחון נשירת שיער מתחיל בשיחה על התסמינים וקצב ההתקדמות, בבדיקת הקרקפת בהגדלה, ולפי הצורך בביופסיה. ההבחנה הזו קובעת את הדחיפות: בנשירה לא צלקתית הזקיק שלם ויש זמן ללמוד את הסיבה, ובנשירה צלקתית כל חודש חשוב.

מתי לפנות לרופא?

כדאי לפנות לבדיקה כשיש גרד, צריבה או כאב בקרקפת עם נשירה, כשהעור באזור הנשירה חלק ומבריק, כשקו השיער נסוג או הגבות נושרות, וכשיש פצעונים מוגלתיים או גושים כואבים בקרקפת. גם נשירה שמתרחבת לאט באותו אזור ראויה לבדיקה, כי המחלות האלה יכולות להתחיל בשקט.

איך נראה בירור אצל ד”ר דנה בוכבוט?

כשיש חשד להתקרחות צלקתית, הצעד הראשון הוא בדיקה של הקרקפת בהגדלה ולא המתנה. ד”ר דנה בוכבוט מטפלת בנשירת שיער 16 שנה. הבירור מתחיל בשיחה על התסמינים ועל ההיסטוריה, ובבדיקה טריכוסקופית ממוחשבת שבה רואים אם יש אזורים בלי פתחי זקיקים, קשקשים סביב השערות או סימני דלקת. הבדיקה מתועדת בצילומים, כדי שאפשר יהיה להשוות בביקורי המעקב. כשעולה חשד להתקרחות צלקתית ממשיכים לבירור מלא, כולל ביופסיה כשצריך, כי אבחנה מדויקת קובעת את הטיפול.

המידע בעמוד זה הוא מידע כללי להסברה בלבד ואינו תחליף לבדיקה, לאבחון או לייעוץ רפואי אישי. ההחלטה על טיפול מתקבלת רק אחרי בדיקה.